הבדל דק מאד בין ADHD ל-ADD

א מעט אנשים שומעים מושגים כמו ADHD ו-ADD ושואלים אותנו מה בעצם ההבדל בין השניים. למעשה, הדיון בהבדל בין שני המונחים המקצועיים והטיפוליים האלו הולך אחורה עשרות שנים והיום כבר הגענו לתשובה מכרעת אחת – ADD היא למעשה אבחנה בתוך תחום ה-ADHD. ננסה להסביר במה מדובר.

 אז מה בעצם ההבדל?

לא מעט אנשים שומעים מושגים כמו ADHD ו-ADD ושואלים אותנו מה בעצם ההבדל בין השניים. למעשה, הדיון בהבדל בין שני המונחים המקצועיים והטיפוליים האלו הולך אחורה עשרות שנים והיום כבר הגענו לתשובה מכרעת אחת – ADD היא למעשה אבחנה בתוך תחום ה-ADHD. ננסה להסביר במה מדובר.

ADD – ADHD : שתי אבחנות שהן בעצם אחת 

עד שנת 1994 היו שתי אבחנות לאנשים עם הפרעת קשב וריכוז. רוב האנשים אובחנו כסובלים מ-ADHD שתופעותיה כוללות היפראקטיביות, אימפולסיביות, תזזיתיות ושפע של תופעות שאנחנו משייכים כמעט באופן טבעי להפרעת קשב וריכוז ככל שהמודעות לעניין גוברת.

שליש מהאנשים אובחנו כסובלים מ-ADD וההבדל בין השניים עמד על הסימפטומים. בעוד שהסובלים מ-ADHD נחשבו להיפראקטיביים ותזזיתיים, המאובחנים על פי ספר האבחנות ב-ADD הם אלו שמאובחנים כחולמנים ושקטים. בספר האבחנות הייתה הפרדה בין האבחנות השונות אבל כל זה השתנה בשנת 1994.

באותה שנה שונתה ההגדרה בספר האבחנות, לאחר ביסוס ההנחה כי למעשה מדובר בשני המקרים בהפרעת קשב וריכוז שיש לה שפע של תופעות שונות. ייתכן ויהיה אדם שסובל מהפרעת קשב וריכוז שיהיה שקט מבחוץ אבל מבפנים יהיה עמוס במחשבות, בלבול ותזזיתיות. לחילופין, ייתכן שנפגוש אדם או ילד שהם תזזיתיים כלפי חוץ אבל בפנים חולמניים ובעלי תחושה מוחלטת של שקט.

האבחנה כי תופעות המשוייכות להפרעת קשב וריכוז, בין אם נקרא לה ADHD או ADD יכולות להשתנות עם השנים ולקבל ביטוי חדש, בעיקר אם אינן מאובחנות ואין טיפול מתאים קיבלה ביסוס. מאז וכבר 21 שנים שהמונח ADD מתייחס בעיקר לאנשים מסוג מסויים אשר מאובחנים ב-ADHD, אותם אנשים חולמניים ושקטים, מסתגרים ולעיתים נתפסים כ"ביישנים", תכונות שבדרך כלל לא משוייכות להפרעת קשב וריכוז, אך למעשה סובלים מהפרעת קשב וריכוז מהותית.

למה חשוב לאבחן מוקדם ומדויק?

לא מעט הורים מגלים דפוסי התנהגות והרגלים מסויימים אצל ילדיהם אך אינם מתייחסים אליהם כנורות אדומות. "הוא פשוט ביישן ומסוגר", "הוא חובב סכנות ואתגרים", "הוא פשוט ילד מאד אנרגטי". גם כשמתגלים קשיים בהשתלבות חברתית, בלימודים בבית הספר או בכל מסגרת בחיים חשוב להתייעץ עם אנשי מקצוע ולגשת לאבחון רפואי מקיף. הסיכון של אי טיפול, בעיקר במעבר בין תקופות בחיים – למשל מילדות לגיל ההתבגרות, יכול להיות מהותי מאד.

לסיכום, כיום ידוע כי תופעת ה-ADD היא למעשה נגזרת של תופעת ה-ADHD ושתיהן עומדות תחת הכותרת – הפרעת קשב וריכוז. סימני האזהרה לכאן ולכאן מחייבים הורים לילדים וגם מבוגרים הסובלים מקשיים שונים לפנות לאבחון מקיף ולמצוא מסגרת טיפולית טובה. מסגרת זו תוכל לסייע להורים וגם לילדים או למבוגרים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז להתמודד עם תופעותיה ולהקל באופן משמעותי על חיי היומיום.